שיעור נסיון חינם באחד מבתי הספר בהתאחדות
הגנה עצמית לאנשי עסקים ופרטים
שמש מאי ממאנת לבוא, כך כתבתי בעבר, ועדיין,
חודש וחצי לפני, ואני ממתין על כיסא במדשאה וקורא.
בינתיים מחליפה אותה שמש אחרת, והימים נמתחים כמו גומי, מלווים בהרגשה של חוסר וודאות במה יביא מחר-
ומה תישא עמה הרחק מפה רוח לפנות מאי.
אותה הרוח שליטפה את פניי זרקה את מחשבותיי הרחק מהמדשאה ולכמה רגעים ריחפתי איתה למדבריות
שבהן צלילי שעונים מיטשטשים כמעט לחלוטין על ידי מליוני גרגירי חול שקוברים תחתם הכל.
זוג עלים שהסתחררו כמשחקים משחק מוזר עם הרוח, הזכירו לי אדם שפגשתי לפני כמה ימים,
שהרוח של לפנות מאי לקחה עמה את זכרונותיו היפים ביותר והשאירה חור פעור בחייו.
בשמש שכזאת רואים הכל. חשבתי כשפתחתי את הספר והשמש חשפה לעיניי את מרקמו האמיתי של דפיו.
שכבות של קווים קטנים על קווים קטנים עוד יותר, שקעים כל כך קטנים שאינם נראים לעין בתאורה רגילה,
עליהם כתובות מילים כמכסות על משהו עמוק יותר הקבור בעברו של דף זה.
הקווים נראו לי דומים מאוד לקווים המעטרים לעיתים את כפות ידיו של אדם בעל קורות חיים עמוסים ועשירים,
קשה יום ומלא סיפורים. ותהיתי אם יש לזה משמעות מסוימת בצורה שבה העולם פועל.
כמו דפי הספר, כך אנו, תהיתי, נראים במלואנו בתאורה המתאימה, עמוקים ומורכבים, לעד ממתינים.
