שיעור נסיון חינם באחד מבתי הספר בהתאחדות
הגנה עצמית לאנשי עסקים ופרטים
מאמרים מאמרים מאת שי חי הפקת כוח
כיום מספר הדרכים והעקרונות להפקת כוח במכה, רבות, ולעיתים אף שונות מאוד בין סגנון לחימה זה לאחר.
אך בהתחשב בעובדה שאומנויות הלחימה נוצרו בשביל להילחם, ולעשות זאת בצורה היעילה ביותר. כולם בסופו של יום, מתמקדים בהפקת מכה אפקטיבית, מהירה, וחזקה.
עם זאת, השוני העקרוני הגדול בין הסגנונות ודרך עבודתם, הביאו להפרדה כוללת בינהם, אשר חילקה את אומנויות הלחימה לשתי קטגוריות עיקריות:
האומנויות הקשות.
והאומנויות הרכות.
התפיסה הרווחת כיום בנושא, מטעה מאוד ולא נכונה, היא אומרת שהסגנונות הקשים משתמשים בכוח פיזי ותנועות נוקשות אשר מלוות במתח שרירי במטרה להשיג מכה חזקה יותר, ןלעומתם האסכולה של הסגנונות הרכים , במטרה להשיג עוצמה למכה ,עובדים ברכות ושיחרור, כאשר הם מכווצים את השריר רק בזמן המתיחה הסופית- או רגע המכה.
תפיסה זו אינה נכונה מכיוון שהמטרה הסופית שתי האסכולות זהה היא, והינה לכווץ ככל האפשר את קבוצת השרירים אשר דרושה לביצוע הפעולה בזמן שליחת המכה ובאותו הזמן להרפות ככל האפשר, את קבוצת השרירים האנטגוניסטיים (הפוכים) שלה אשר באופן טבעי ינסו לעצור את התנועה, דבר זה יביא למהירות, וזרימת כוח ואנרגיה בצורה חלקה שתסתיים בחדירה עמוקה יותר שתביא למכה חזקה מאוד.
מכיוון שלא משנה כמה "רכה" שיטה מסויימת תטען להיות, חייב להיות מתח שרירי מסויים בכדי לקיים תנועה ומעבר לכך להוציא כוח ממכה, מכך יוצא שהדבר היחידי השונה בין האסכולות, היא הדרך להשיג ולפתח את אותו הכוח- קרי, שיטת האימון.
השיטות הרכות, כדוגמאת טאי צ'י, גורסות כי על התלמיד להתמקד בהרפיית השרירים האנטגוניסטיים משיעורו הראשון ובמשך כל תקופת אימוניו ודרך כך לבנות מכה חזקה, בזמן שלתלמיד המתאמן בשיטה מאסכולה קשה, יאמר לעבוד מול מתח שריר ובכוח מלא, ולהתאמן כך, עד שעם הזמן יכיר את גופו היטב, במהלך האימונים, עם התפתחותו ושליטתו בטכניקה, ובנסיון לא מודע להשיג מהירות ויעילות מירבית ירפה לבסוף את השרירים האנטגוניסטיים במהלך המכה עד לרגע המתיחה הסופי בו יכווצם שוב וישיג עוצמה גבוהה של מכה.
מכה טובה אשר מתפתחת לאחר שנים רבות של אימונים, תביא עימה יעילות קרבית והבנה אנרגטית אשר תפתח את המחשבה והדמיון, אדם אשר השיג מיומנות זו, ויכה בשק אגרוף, יחווה תופעה משונה, כאשר בתגובה למכה יתנדנד השק קדימה לכיוון המקום ממנו הגיעה המכה, ורק אז לאחור, כאילו עוקב אחר מסלול האנרגיה בה עברה המכה, בניגוד למכת דחיפה, בה יתנדנד השק מידית לאחור.
בוויצ'י ריו, כאמור, הנחשבת לאחת השיטות היחידות שהינן חצי קשות חצי רכות שיטת האימון להשגת מיומנות זו, הינה עבודת תנועה איזוטונית מול התנגדות עצמית, והרפייה של השרירים, שיטה זו לפיתוח כוח אשר הגיעה מסין עם קנבון וויצ'י קיימת אלפי שנים וכיום בשפה המערבית המודרנית נקראת- לחץ דינמי.
לחץ דינמי הוא בעצם לחץ אשר מופעל על גוף הנמצא בתנועה- או כפי שבא לידי ביטוי פה- התנגדות עצמית נשלטת לתנועה מסויימת אשר מבוצעת בצורה מבוקרת ע"י התלמיד.
ההתנגדות נוצרת כאשר קבוצת שרירים אחת מבצעת פעולה מסויימת כנגד קבוצת השרירים האנטגוניסטיים (הפוכים) שלה שמטרתם היא לעשות את הפעולה ההפוכה.
ככל שהמתח בשרירים האנטגוניסטיים יהיה גדול יותר ושווה למתח בקבוצת השרירים אשר אחראים על הוצאת המכה, כך התנועה תהיה איטית ויותר, וזה הולך מבלי לומר כמובן, שככל שהתלמיד ירפה את קבוצת השרירים האנטגוניסטית, התנועה תהיה מהירה יותר והשימוש בלחץ הדינמי יקטן.
אימון מסוג זה, חשוב מאוד מכיוון שבין יתרונותיו הרבים, בולטים מספר יתרונות שבניהם, חיזוק השרירים ודחיסותם, שיפור הטכניקה ודיוקה, מודעות פיזית והכרת השרירים בגוף אשר תביא ליכולתו של התלמיד להכניס קבוצות שרירים רבות וגדולות יותר לתוך המכה, להרפות שרירים מסויימים, ולכווץ אחרים, משחק זה של השרירים יביא, לפיתוח מהירות וזריזות, כוח, ואף יכולת הרפיה והתמודדות טובה יותר, אשר יבואו לידי ביטוי גם במצבי לחץ וחרדה פסיכולוגיים.
עם השתפרות השליטה בגופו של התלמיד, האנרגיה הנוצרת בגופו או העוברת דרכו, תצא ללא מחשבה במידה המירבית.
יכולת שליטה גבוהה בגוף מסוג זה, והבאתה של האנרגיה החבויה באדם לשימוש ריאלסטי, היא בעצם מה שנקרא "שליטה בצ'י" או ביפנית "קי".
מתוך ספרו של שי חי "36 פסגות הרים"
