שיעור נסיון חינם באחד מבתי הספר בהתאחדות
הגנה עצמית לאנשי עסקים ופרטים
סביר להניח שחלקכם לא שמע מעולם על ז'אנר הדאבסטפ. סביר גם להניח שהסיכוי שכן שמעתם נמצא ביחס ישיר למרחק שלכם מתל אביב, ולגילכם.
אז רק כדי ליישר קו, דאבסטפ הוא הסגנון המוזיקלי השולט בקרב קהל האנדרגראונד (הצעיר בעיקר) של תל אביב בשלוש השנים האחרונות. מעין שילוב של דאב עם מקצב שבור (מזכיר את ה-2Step מסוף שנות התשעים), בסים כבדים למדי ואווירה אפלה. שורשיו של הדאבסטפ בשיכונים של דרום לונדון, ולתל אביב הוא הגיע בסוף 2006, עם דיג'ייז ישראלים כמו הקטיק, וולטר ונאסטי האביט. מאז נבנתה לה כאן קהילה קטנה ואדוקה של אנשי דאבסטפ, המתרכזת בעיקר סביב מועדוני הבלוק, הקומפורט 13 והברזילי, והפקות של קידס אפ לייט וטבק. בזמן הקצר היחסית שהדאבסטפ נמצא כאן, הספיקו להגיע היוצרים הגדולים והמובילים של הדאבסטפ, כמו Caspa, Skream ו-Benga, ובסוף השבוע האחרון הסצנה התל-אביבית סימנה V נוסף, כשבקומפורט 13 הופיעו מול אלף איש דיג'יי Joker ו-MC Nomad הבריטים לצידם של Jazzsteppa הישראלים.
אבל מי שעושה לאחרונה הכי הרבה רעש בסצנת הדאבסטפ, העולמית והמקומית, הוא אסף בורגר, או Borgore, מפיק צעיר בן 22 מתל אביב, שרק לפני שנה השתחרר מהצבא, וכבר הצליח להפוך לאחת מהדמויות היותר מעניינות בדאבסטפ, בעיקר בזכות הכיוונים שאליהם הוא לקח את הז'אנר. במייספייס, ביוטיוב ובפייסבוק שלו צפו כבר מאות אלפים, כבוד לו זכו עד היום ישראלים בודדים כמו אינפקטד מאשרום, אסטריקס, גיא גרבר ושלומי אבר. בעקבות החשיפה האינטרנטית, לצד פרגונים בתקשורת, ענקית תוכנת הדיג'ייז העולמית, "סראטו", החליטה להעניק לו חסות.
כבוגר מצטיין של בית הספר לאמנויות "תלמה ילין" במגמת מוזיקה (סקסופון) ומטאליסט, בורגר משלב אלמנטים של מטאל לצד ג'אז, היפ-הופ, גריים, דאנסהול, פאנק רוק ועוד. התוצאה הסופית היא משהו שנשמע הרבה יותר כבד מהדאבסטפ ה"שכיח", או כמו שבורגר וסביבתו קוראים לו- Gorestep.
Borgore
צילום: יונתן בן-דוד
לקראת הופעתו הקרובה של בורגר בברזילי בסוף השבוע הקרוב, התיישבנו לשוחח קצת, בעיקר כדי להבין מה הביא אותו תוך שנה בלבד לצמרת האמנים של הדאבסטפ.
השתחחרת לא מזמן. התעסקת במוזיקה במהלך הצבא?
"השתחררתי בדצמבר 2008, בצבא הייתי בכלל מד"סניק בנח"ל ובקריה. עד הצבא הייתי בעיקר מטאליסט, למדתי מוזיקה בתלמה ילין, בעיקר ג'אז. אהבתי טראנס, דראם אנד בייס, טכנו, מה שנתנו לי. הייתי מתפלח ל'צופה' עוד כשהייתי בן 14. במהלך הלימודים בתלמה ילין התחלתי לעשות טראנס, אהבתי אז את אינפקטד, ביזאר קונטאקט וישראלים אחרים. ב-2007, כשהייתי בצבא, קניתי לפטופ וכרטיס קול והחלטתי להתחיל להפיק. בהתחלה זה היה בעיקר דראם אנד בייס".
ומתי אירעה ההיכרות הראשונה שלך עם הדאבסטפ?
"ב-2006 ישבתי עם חברי טומבה בבר הקוזה, ושמענו את הקטיק מנגן דאבסטפ, עוד לפני שזה היה מגניב. הוא הזמין אותנו למסיבה בברזילי עם Chef, וזו הייתה נקודת המפנה. אז עוד הייתי מה שנקרא "Myspace listener", לא היו אז MP3 של דאבסטפ כמעט, בעיקר ווינילים. אז הייתי נכנס בעיקר למייספייס של רוסקו ובנגה, והייתי באקסטזה כבר שבוע לפני שאמן היה מגיע לארץ".
מה הוביל אותך ליצור משהו שונה מהדאבסטפ שהיה קיים אז?
"עשיתי טראק בשם Saturday Night, שיר ב-140BPM, עם שני מקצבים שונים שיושבים אחד על השני. עשיתי כבר כמה קטעים קיצוניים לפני, אבל זו פעם ראשונה שיש ממש הכלאה עם מטאל. בגלל זה השם Boregore. וזו גם הפעם הראשונה שדיפלו שם עליי עין".
לא רק דיפלו שם על בורגר עין. גם הלייבלים המזוהים עם הדאבסטפ זיהו מיד את הפוטנציאל, וכיום ניתן למצוא רליסים שלו ב-Shift Recording, Trillbase, Terminal Dusk ו-Jazzsteppa. כמו כן, בורגר משתף פעולה עם רוסקו בלייבל Mad Decent.
ומה בכל זאת מפריד אותך מאמני דאבסטפ אחרים?
"הבעיה עם אמני דאבסטפ היא שרובם עושים רק דאבסטפ ועובדים על אותן נוסחאות. אני בא מרקע יותר רחב, יש לי ניסיון ב-arrangements, אני אוהב היפ-הופ, מוזיקה ישראלית, טראנס, וההשפעות נכנסות למוזיקה שלי".
מה אתה אוהב לשמוע?
"Skream ו-Benga של פעם, Bar 9- הם היו הדבר הכי כבד לפניי, הם עשו את הסוויץ' לדאבסטפ הכבד יותר. Dub FX, 16Bit. השם שאני הכי מעריך כרגע הוא Datsik. מצד שני, אני והוא יושבים על אותה משבצת... מטאל- Death, At The Gates. אני אוהב את לילי אלן, איימי ויינהאוס. גם את האלבום הראשון של אפרת גוש, כשהיא עבדה עם יוני בלוך. אני עוקב גם אחרי הסצנה האמריקאית, Timbaland, ריהאנה ואחרים. אני עוקב אחרי מה שפופולרי. אם זה ברדיו, כנראה שיש דברים בגו'".
אתה גם עובד עם אחותך יעל ששרה.
"כן, יעל הייתה שנתיים ב'תלמה ילין' ועכשיו היא יוצאת לשנת שירות מהצופים, אז העבודה קצת תיפגע. הטעם המוזיקלי שלנו הוא אחד לאחד ונוח לי לעבוד איתה. אחוות אחים מדהימה. היא יוצרת שילוב בין הדאבסטפ לג'אז. שנינו יושבים על הפסנתר בבית".
Borgore
צילום: Shorty Yulia
איפה אוהבים אותך במיוחד? מהתרשמות שלי נראה שאנגליה ובלגיה הם שני בסיסי המעריצים הגדולים שלך.
"כן, האנגלים והבלגים חולים. חוץ מזה, גם בארצות הברית יש סצנה של דאבסטפ. ניגנתי לא מזמן בליטל רוק, ארקנסו. יש לי בקרוב הופעות ביוון, אני טס למקומות שדאבסטפ עוד לא הגיע אליהם. בכלל, החלוקה לא ברורה. בצרפת ובשוויץ, למשל, אין כלום. באוסטרליה דווקא יש. גם הזמינו אותי לכמה מקומות במזרח אירופה שאני קצת חושש ל הגיע אליהם".
למה הקהל של הדאבסטפ, לפחות בישראל, צעיר ביחס לקהלים אחרים כמו הטכנו, למשל?
"באירופה הגיל הממוצע של הקהל הוא אפילו יותר צעיר, 16-19. במנצ'סטר אני כמו מדונה בשבילם. אני מדבר על קקי ופיפי והרבה רעש. הסטים שלי סופר אלימים, בחו"ל יש גם פוגו, פרופר הופעת מטאל. אין להם צבא, הם נרקוטיים לחלוטין עם כל הסמים המגעילים של הסצנה, כמו קטאמין וכו'. אנשים כאלה באים ומתפרעים כמו חוליגנים, ובאופן טבעי הם יותר צעירים".
יש תחושה שהדאבסטפ קצת מוגבל מבחינת היכולות שלו להתפתח.
"בוא נחלק את זה לדאבסטפ ו-IDM. 'טבק', למשל הביאו את Mala שהוא יותר מתוחכם. זה תלוי על איזה סוג של דאבסטפ אנחנו מדברים.אני, כנראה, עדיין ילד, מנסה לחדש. דבר איתי עוד שנתיים, נראה איפה אני אהיה אז".
לאחרונה עבד בורגר על פתיחת לייבל משלו וגם חנות הדיגיטלית שלו- THE GORESTORE, שאמורים לעלות לאוויר במרץ. באי.פי הראשון שייצא בלייבל יתארח דיפלו. כמו כן, בקרוב ייצא אלבום באורך מלא בלייבל הדאבסטפ Z Audio.
למה החלטת לפתוח לייבל פרטי וחנות דיגיטלית?
"בעבודה דרך לייבל, אתה נותן ללייבל 50% מההכנסות, למפיץ עוד 17% וגם לחברת ההפצה ול-Pay Pal. אז עם מה אתה נשאר ביד? יש לי פייסבוק ומייספייס מהחזקים בסצנה, אני מרגיש שאני לא צריך מישהו שייצג אותי. אם יש לי כל כך הרבה יכולת לבד, למה שאני אתן כסף למישהו אחר? וזה לא רק עניין של כסף. זה עיכובים שלא תלויים בי אלא בלייבלים, שבגללם סינגלים שמכרתי לפני חצי שנה עוד לא יצאו.
"אני אוהב לעבוד לבד. בגלל זה אני לא בלהקת מטאל, בגלל זה אני לא בצמד. כשהכל תלוי בך, זה עובד כמו שצריך".
