שיעור נסיון חינם באחד מבתי הספר בהתאחדות
הגנה עצמית לאנשי עסקים ופרטים
מאמרים מאמרים מאת שי חי אוקינאווה, תיאור והסיטוריה
אוקינאווה היא שרשרת איים סאב טרופיים בחלקו הדרומי ביותר של יפן ואחת מקבוצת האיים המרכיבה את ננסיי שוטאו- הארכיפלג הדרום מערבי המשתרע על פני 800 מיילים.
בעלת 161 איים מתוכם רק 42 איים מאוכלסים, הנמתחים לאורך האוקיינוס השקט, מקצהו הדרומי ביותר של קיושו ועד טאיוואן, אוקיינאווה היא ביתם של מיליון ושלוש מאות אלף תושבים, כאשר 90 אחוז מתוכם גרים על האי המרכזי הנקרא אוקינאווה איילנד, כאשר רובם מרוכזים באזורו הדרומו בסביבת עיר הבירה התוססת, נהה.
לפעמים מכונה, "הגאלאפגוס של המזרח" בשל ריבוי הצימחיה ויערות הגשם הקיימים בה, אוקינאווה היא בית לאוכלוסיה בעלת אחוז הגילאים הגבוה והבריא ביותר בעולם.
אוקינאווה היא שרשרת איים סאב טרופיים בחלקו הדרומי ביותר של יפן ואחת מקבוצת האיים המרכיבה את ננסיי שוטאו- הארכיפלג הדרום מערבי המשתרע על פני 800 מיילים.
בעלת 161 איים מתוכם רק 42 איים מאוכלסים, הנמתחים לאורך האוקיינוס השקט, מקצהו הדרומי ביותר של קיושו ועד טאיוואן, אוקיינאווה היא ביתם של מיליון ושלוש מאות אלף תושבים, כאשר 90 אחוז מתוכם גרים על האי המרכזי הנקרא אוקינאווה איילנד, כאשר רובם מרוכזים באזורו הדרומו בסביבת עיר הבירה התוססת, נהה.
לפעמים מכונה, "הגאלאפגוס של המזרח" בשל ריבוי הצימחיה ויערות הגשם הקיימים בה, אוקינאווה היא בית לאוכלוסיה בעלת אחוז הגילאים הגבוה והבריא ביותר בעולם.
אוקינאווה איילנד הוא האי הגדול ביותר בשרשת האיים והוא משתרע על 1,150 קמ"ר, כמחצית משטחו הכולל של מכלול איי אוקינאווה, כאשר ארבעת האיים הגדולים אחריו המכונים איי "יאיאמה" הינם,
איריאומוטה, אישיגאקי, מיאקו, וקומה.
מעבורות וסירות מנוע משמשות את תושבי האיים ומבקריו כדרך התחבורה העיקרית בכדי לנוע בין האיים, ומכיוון שאין רכבות באוקינאווה, עיקר התחבורה הציבורית על האיים המרכזים מסתכמת באוטובוסים מיושנים ומוניות אשר ניתן למצוא בשפע.
מיקומה המיוחד של אוקינאווה, המהוה נקודת מפגש בין ים סין הצפוני והאוקיינוס השקט, תרם רבות לכלכלת המקום ולהתפתחות תרבותה הייחודית.
למרות הוכחות לחיים על האי עוד לפני 32000 שנים, ההיסטוריה הכתובה מתחילה כביכול עם אגדות על שושלות טנסון ושונטן שנהוג להאמין כי נוצרו בתקופה מאוחרת יותר סביב המאה -18 על ידי היסטוריונים יפנים המשויכים לחצר מלכות שו, בכדי לתת תוקף דתי וזכות שמיים לשלטון שושלת שו וליצור היסטוריה "רשמית" לאוקינאווה שמעט מאוד ידוע עליה בתקופה זאת.
אגדת שושלת טנסון מתחילה עם עלייתו של מייסדה- אדם בשם טנסון אשר נאמר כי הוא בנו של אל גן העדן והאדמה, מסופר כי טנסון ירד מגן עדן והחל שושלת מלוכה של צאצאיו שנמשכה 17 אלף שנים.
למרות כוחו והשפעתו הגדולה של שליט שושלת טנסון הגדול שהיה אדם רע לב ורשע , בין המאות ה-10 וה-13 השליטה באוקינאווה התחלקה בינו ובין אדוני מלחמה רבים אשר היו מפוזרים ברחבי האי, ונקראו "אנג'י".
ה"אנג'י" השתלטו בכוח החרב ללא כל סמכות שהיא על אזורים באי כשהם יוצרים חברה פיאודלית. אדונים אלו השגיחו על ממלכתם הקטנה ואנשיה, לעיתים קרובות יצאו למלחמה עם אדונים מאזורים אחרים על מנת להרחיב את שליטתם באי ולעיתים עסקו בכריתת בריתות עם אדוני מלחמה אחרים, שליטתם נמשכה עד אמצע המאה ה-12 אז החלה שושלת חדשה עם עלייתו לשלטון של אדם יוצא דופן אשר נחשב למייסד ממלכת ריוקיו ואשר האגדות עליו מהולות בעובדות היסטוריות אשר מיוחסות לנסיון מאוחר יותר ליצור קשר ישיר בין חצר המלוכה של יפן לזה של אוקינאווה. אדם זה נקרא שונטן.
באמצע המאה ה 12 עלה לשלטון אדם בשם שונטן, אשר נאמר שהיה בנו של אריסטוקרט בשם טמאטומו אשר עמד בראש משפחה יפנית ידועה, משפחת מינאמוטו .
משפחת מינאמוטו נאבקה במשך שנים עם משפחה יריבה בשם טיירה על השלטון בחצר המלוכה של קיוטו, כאשר הפסידה משפחת מינאמוטו ,למשפחת טיירה, הוגלה טמאטומו עם אנשיו לאי "איזו" במזרח יפן, שם בילה בגלות כארבע עשר שנים שבסופן באביב שנת 1165 בסיוע גיסו, נמלט בסירות עם אנשיו.
האגדה ממשיכה ומספרת כי טמאטומו ואנשיו נקלעו לסופת טייפון אלימה שסחפה אותם ללב ים ולבסוף התעוררו לחופיו של האי אוקינאווה, שם הציל וקיבל אותם לביתו הלורד של אזור אסאטו.
חגיגות נערכו לכבודם, ביתו של אדון המלחמה שודכה לטמאטומו ונולד להם בן לו קראו שונטן.
לאחר הולדת בנם, חזר טמאטומו עם אנשיו בכוחות חדשים לקיוטו בנסיון לדרוש את השליטה באזור ולאחר הפסד מוחץ בקרב נגד משפחת טיירה, בה נהרגו מרבית אנשיו, שם יד בנפשו והתאבד.
בינתיים באוקינאווה אישתו ובנו של טמאטומו אשר לא היו מודעים לגורלו של אבי המשפחה, הקימו את ביתם ליד נמל אורוסאה, משם הפליג אבי המשפחה לקיוטו, בציפייה לבואו.
שונטן שגודל ע"י אימו וסבו, צמח להיות גבר צעיר בעל יכולת אינטלקטואליות מצויינת וכושר מנהיגות בולט, בשל כך שונטן היה אהוב מאוד ומוערך בקרב אנשי האזור.
לאחר מות הלורד של אסאטו בעקבות רצון אנשי האזור, הוא ירש את ממלכתו בגיל 15. הוא חיזק את מעמדו כאשר בגיל 22 הנהיג קרב כנגד, אדם בשם ריו שהיה מקורבו של שליט טנסון הגדול אך ברגע של חולשה, התנקש בו בכדי לתפוס את מקומו על כסא המלוכה.
שונטן הכריז מלחמה והוביל את אנשיו לניצחון כשהוא מסיים את המלחמה עם הריגתו של ריו.
ניצחון זה הקנה לו מספיק כוח ומעמד בכדי לשלוט באדוני המלחמה האחרים ובכך יצר שושלת חדשה- שושלת שונטן.
שונטן מלך כחמישים ואחת שנים עד מותו ב-1237.
לאחר מותו תפס את מקומו בנו, שומבג'ונקי ,אשר מלך כעשר שנים עד מותו ב-1249, ועליית בנו, גיהון, לשלטון.
גיהון שלט בתקופה של מחסור, מגפות, ובצורת, אל מול חוסר האונים שלו לנוכח מצבה המתפורר של ממלכתו הוא לקח אחריות ובעצב גדול עזב את הכתר ונעלם אל לשנים של התבודדות ביערות אשר בסופם נאמר כי נעלם בין מצוקי הידה מיסאקי בנקודה הצפונית ביותר באי.
צפון אוקינאווה
עוזרו של גיהון, לורד אייסו, הוכתר על ידיו למלך טרם ירידתו מהכתר, הוא שיקם את מצב האי ושלט בהצלחה תקופה ארוכה.
המלוכה עברה בירושה עד שהגיעה לבסוף לנינו של אייסו, טמגוסוקו, שהיה אז בן תשע עשרה וחסר ניסיון, אדוני המלחמה בממלכה ראו בו חלש, ולא הכירו בשילטונו, הם ראו בהכתרותו הזדמנות פז להקים ממלכות משלהם.
וכך על דעת עצמו, כרת ברית שליט אזאטו, עם אדוני המלחמה האחרים של אזורו והכתיר את עצמו למלך הדרום, לממלכתו קרא נאנזאן- ממלכת הדרום.
במקביל, בצפון הרחוק בין ההרים הגבוהים והמבודדים, הכריז עצמאות על השטח הגדול ביותר מבין שלושת הממלכות החדשות. שליט ננקיג'ין אשר הצהיר כי הוא חופשי מטמגוסוקו והכתיר עצמו למלך הצפון כאשר הוא קורא לממלכתו- הוקוזאן- הר צפוני.
ממלכת המרכז אשר נותרה לטמגוסוקו נהנתה מהטירות, העיירות והנמלים המפותחים ביותר ונקראה לימים צ'וזאן- הר מרכזי.
הפרדה זו בין הצפון, המרכז, ודרום אוקינאווה, נהוגה עד ימנו אנו, כאשר שלושת האזורים מכונים בפי התושבים: קוניגאמה , נאקאגאמי, שימהג'ירי. לכל אזור, על אף המרחק הקטן יחסית בינהם, גאווה משלו, מבטא שונה, ואף דעות קדומות על תושבי האזורים האחרים.
חוף ים בכפר אונה
טמגוסוקו שלט בממלכה עד מותו בגיל מוקדם כאשר הוא מותיר את כסא המלוכה לבנו בן העשר.
המלך הצעיר הופל לבסוף מכיסאו ע"י אדון מלחמה מקומי בשם סאטו מאורוסאה, אשר השתלט על כיסא המלוכה של ממלכת צ'וזאן.
תקופה זו בהיסטוריה האוקינאווית נקראת תקופת שלושת הממלכות ונאמר כי בתקופה זאת ב-1372 החלו שלושת הממלכות ליצור קשרי מסחר עם סין כאשר ממלכת צ'וזאן מנהלת את קשרי המסחר החזקים ביותר, נאמר כי דרך קשרי מסחר אלו, חילחלה התרבות הסינית לאוקינאווה והביאה עימה מנהגים וסממני תרבות סיניים, כגון, לוח השנה הירחי, מירוצי סירות, אריגת בדים ,סגנון הלבוש ועוד.
באותה התקופה שלח קיסר סין, הונג וו-טי, משלחת של פקידים סיניים ומשפחותיהם לצ'וזאן בכדי לחזק את עימה את הקשרים ולקדם את תרבות המקום, לאחר פגישה מוצלחת זו, ב-1392, שלח הקיסר 7 או 8 משפחות של אמנים, פקידים ממשלתיים ,ובעלי מקצוע, להקים התיישבות באזור קומה שבנהה.
שם לימדו מהגרים אלו את האוקינאווים, את השפה הסינית, בנייה של סירות, כישורים מנהליים לפקידים ממשלתיים, ויצור נייר.
בתוך הקהילה הזאת לימדו גם רבי אמנים את אומנות הלחימה הסינית- צ'ואן פה, אשר תתערב לבסוף עם ה-טי, אומנות הלחימה האוקינאווית המקומית אשר הגיעה כבר במאה ה-12, ממספוטמיה באזור עירק או טורקיה, דרך קשרי המסחר בשביל המשי, ותהפוך בהדרגה לקראטה שאנו מכירים היום.
מוראסקאי מורה בכפר יומיטן שבאוקינאווה.
אריטקטורה אוקינאווית מסורתית המשקפת את ההשפעה ההיסטורית של סין על תרבות אוקינאווה
ממלכת ריוקיו הוקמה ב-במאה הארבע עשרה, כאשר מנהיג חזק, בשם שו האשי, איחד תחתיו את שארית האנג'י אשר היו מפוזרים באי ושלטו בחלקים קטנים מאדמת האי, בשנת 1429 ,לאחר עשרים שנה של מאבק פוליטי וצבאי, הצליח לכרות ברית עם אדוני המלחמה אשר היו מפוזרים באי, ולהביא תחת שליטתו את ממלכות, הדרום, המרכז, והצפון של אוקינאווה, ובכך איחד את האי, הקים את ממלכת ריוקיו והתחיל את מה שנודע לימים כשושלת שו הראשונה.
בתקופת מלכותו ויחד עם עוזרו הנאמן קאיקי, הוא אימץ את סגנון המלוכה הסיני, קבע את שורי כעיר הבירה, ופיתח את נהה כעיירת נמל אשר תהיה מסוגלת להתמודד עם צמיחה גדולה של מסחר.
שושלת שו השניה אשר החלה עם עליתו לכתר של שו-שין ב-1469 כאשר היה בן 14, למרות גילו הצעיר ובעזרת אימו הנהיג את הממלכה במשך חמישים שנות מלכותו, למה שהיום נהוג לכנות, תקופת הזהב של ממלכת ריוקיו.
שגשוג ושלום שררו בממלכה וצמיחה חברתית, כלכלית ופוליטית תפסה תאוצה.
באותה תקופה ממלכת ריוקיו נהנתה מקשרי מסחר בינלאומיים , עם מדינות רבות אשר להן שימשה כנקודת הצטלבות ומפגש בקשרי מסחר בין ימיים.
קשרי מסחר אלו היו חשובים מאוד להקמתה ועמידותה של ממלכת ריוקיו.
תרבויות המדינות הקרובות כמו, אינדונזיה, דרום מזרח אסיה,קוריאה, יפן, ובייחוד סין, הביאו עימם השפעה עשירה, ומנהגים וסממני תרבות אשר השפיעו רבות על התרבות המקומית וחילחלו לתוכה כשהם מביאים להתפתחותה של תרבות יחודית ומגוונת.
במהלך תקופת המסחר העשירה, עיירת הנמל נהה, הפכה למרכז המסחר אליה הגיעה סחורה ממזרח ודרום מזרח אסיה.
ריהוט, ביגוד, כלי נשק וטקסטיל נשלחו מאוקינאווה לסין, בזמן שקרמיקה, צמחי מרפא, אריגים מסורתיים ומטבעות נשלחו ליפן.
המלך שו-שין פיתח ושיפץ את טירת שורי וקבע אותה במאה השש עשרה כארמון המלוכה הרשמי של הממלכה, טירת שורי, מאז ועד היום בצורתה המשוחזרת לאחר הריסתה המוחלטת במלחמת העולם השניה, היא סמל לגאווה בחברה האוקינאווית שסבלה רבות ושרדה בכבוד, מלחמות וכיבושים רבים במרוץ השנים ע"י ארצות זרות.
קשרי המסחר נפלו לבסוף במאה השש עשרה עם הופעתם של סוחרים פורטוגזים, גרמניים, אנגלים, וספרדים במזרח אסיה אשר התמקחו וסחרו תחת תנאים נוקשים שהציבו, וקשרי המסחר הישירים החדשים שהתפתחו בין יפן וסין, דבר אשר הוביל להתמקדות בחקלאות ובגידולה של הבטטה המתוקה אשר נחשבת לאחד מהמאכלים הלאומיים באוקינאווה אף היום.
ב- 1609, פלש לאוקינאווה , שבט השימזו, מ-סאטסומה, קיושו, והשיג שליטה מוחלטת על האי ובכך הפכו את אוקינאווה למושבה יפנית אשר במשך 270 השנים הבאות, תושביה נאלצו לשלם מיסים כבדים ולשמור בכוח על הקשרים הטובים עם סין אשר היתה אויבת ליפן.
ב-1897, פלשה יפן לאוקינאווה בעקבות סירוב המלך האוקינאווי לסיים קשריו עם סין ולעזור ליפן במתקפה המתוכננת על סין, המלך האוקינאווי נחטף ע"י כוחות יפן והובא למאסר ביפן, בזמן שהאי היה נתון לחלוטין לשליטה יפנית, והפך מאז ועד היום למחוז אוקינאווה הרשמי של יפן.
נערת טייקו (תוף אוקינאווי מסורתי) בפסיטבל הילדים לאומנות באוקינאווה
נכתב נערך וצולם ע"י שי חי.
